התחלתי לכתוב "ראינו", אבל יותר נכון לכתוב "חווינו"* (כי זה הרבה הרבה יותר מאשר לראות בעיניים – זה לראות בעיניים ובלב, לשמוע באוזניים וגם בלב, להריח, להרגיש דגדוג וחום נעים, ועוד הרבה הרבה יותר) את מומו וחבורתה כבר שלוש פעמים. בכל פעם התמוגגנו, התרגשנו, צחקנו, למדנו משהו חדש, חשבנו מחשבה חדשה, ובעיקר נהנינו בלי סוף.
אנחנו מחכים לפעם הבאה ונבוא שוב!
* בת 46, בן 46, בן 17.5, בת 14, בת 12, בן 8






